<h1>ראב"ן שו"ת סימן צ"א</h1>
<h2>דף עב:</h2>
בפרק מרובה ובפרק ג' דסנהדרין [כ"ז.] אמרינן עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל, מדקאמר זומם ולא אמר עדים זוממין משמע שאחד מן העדים נפסל והוזם והשני לא הוזם. חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני שמזימין אותן ואומרים עמנו הייתם במקום פלוני סמוך אהני כלומר על אילו שאומרים לא עמכם היינו ועל חבירו שמסייעו ואומר עמי היה ולא עמכם, הילכך אין בו אלא משעת חידושו שהוזם לפסלו ודיו בכך. א"ד רבא נמי כאביי ס"ל דאמר למפרע וכן הדין, אלא משום תקנת לקוחות שלא ידעו שהוא (פוסל) [פסול] לא ניפסליה אלא מהשתא שנודע פסולו כדי שלא יפסידו לקוחות. ואמרינן מ"ב בין תרי לישני דרבא הא לתרווייהו לא נפסלו אלא מכאן ולהבא, ואמרינן א"ב דפסלי בגזלנותא ודאסהידו תרי בחד וה"פ שאחד מן העדים נפסל בגזלנות ואין יכול לסייע לחבירו שהרי גזלן [הוא] ולעד השני אמרו ב' עמנו הייתם, ללישנא דחידוש ליכא חידוש דלאו תרי ותרי נינהו דעד השני שנפסל בגזלנות אין בעדותו כלום ותרי בחד הוא ומצי לאוזימי ומודה רבא דלמפרע הוא נפסל, וללישנא דמשום פסידא דלקוחות לא מיפסל אלא מכאן ולהבא. דאם כדברי המפרש דפסלוה בגזלנות עם ההזמה וקאמר רבא מיכן ולהבא ולא משעת הגזילה, קשיא דרבא אדרבא, דא"ל רבא לרב פפא בר שמואל בסנהדרין באותה שמעתא עצמה [כ"ו:] דנהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן דלא מיפסל עד שיכריזו משום הפסד לקוחות גזלן דאורייתא מי בעי הכרזה, אלא וודאי משעת הגזילה מיפסל בלא הכרזה, הילכך יש לפרש כדפרישית ולא תיקשי.
